לזרח נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

בפני בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ ומתן רשות ערעור.

משום מה לא הופקד פיקדון ולא הוגשה בקשה לפטור מהפקדתו.

מדובר בבקשת רשות ערעור "שגרתית" שיותר מדי מסוגה מוגשות לבית המשפט ומציפות את השופטים התורניים האזרחיים.

מדובר בערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ להתנות את ההכרזה על חייב מוגבל באמצעים בתשלום סכום ראשוני וכן על קביעת תשלום חודשי גבוה מדי ושלא בהתאם ליכולת הכלכלית של החייב.

קשה מלאכתם של רשמי ההוצל"פ,מחד מוטל עליהם עומס אדיר ועליהם לעבוד מול חייבים שרבים מהם אינם ששים לשלם את חובם בעוד מטרת הההוצל"פ היא גבייה וביצוע,מנגד עליהם להכריע במקרים פרטניים של חייבים שמגישים בקשות בהן נפרשת מסכת עובדות ונסיבות ספיציפית.

ברובם של המקרים אין באפשרות רשם ההוצל"פ לקיים דיון מעמיק בנוכחות הצדדים ואין אפשרות אמיתית לבדוק את אמיתות טענות החייב. אין להסתיר ובתוך עמי אני יושב,לא מעט חייבים מנצלים מצב זה לרעה.

יחד עם זאת,יש לנהוג ברגישות ובזהירות שכן גם הדין וגם המחוקק בחרו לאפשר לחייבים חיים וקיום סבירים ואין לדרוש מהם יותר ממה שהם מסוגלים לשלם.

יש לזכור כי לא רק רשם ההוצל"פ מופקד על בדיקת בקשות או טענות החייב,גם לנושה יש את הזכות לבקש ולבצע חקירת יכולת,הוא יכול גם לערוך חקירה כלכלית באמצעות מומחים לדבר ברם רק במיעוטם של התיקים הדבר נעשה.

כאשר חייב מבקש להכריז עליו כמוגבל באמצעים אזי הוא טוען שאין ביכולתו לשלם את חובותיו וספק אם פרקטיקה של התניית ההכרזה ואיחוד התיקים בביצוע "הפקדה" הינה נכונה או הינה נכונה בכל מקרה ומקרה. יש להבדיל בין מקרים בהם הוכרז חייב כמוגבל באמצעים ,ביקש צו תשלומים וקיבל צו התואם או קרוב בסכומו לבקשתו ואז לא עמד בו-מקרים בהם יש מקום לדרוש כיסוי או צמצום הפיגורים ולבין מקרים בהם ברור שהחייב לא יכול היה לעמוד בצווי התשלומים ולכן מבוקשת (וניתנת) ההכרזה,נקודת הזמן בה מוכרז החייב כמוגבל באמצעים היא נקודה של "מכאן והלאה" וגישה זו להשקפתי מאזנת בין האינטרסים של החייב והנושים שכנראה עשו מעט מדי לפני ההכרזה. לאחר ההכרזה יש לצפות ולדרוש כניסה למסלול של תשלום קבוע ומאוזן שכל שינוי בו ככל שיתרחש,יהיה מושכל ומבוסס.

יש אנומליה מסוימת בהחלטות רשמי ההוצל"פ בעניין ההכרזה כאשר מצד אחד יש פירוט של כל טענות,הערכות ובקשות החייב ביחס למצבו וליכולתו הכלכליים ומנגד נפסק משהו שעל פניו אינו תואם את אותן טענות,עובדות ותחשיב כשלמקרא ההחלטה ניתן להבין שהרשמים מקבלים את פירוט העובדות שבבקשה.

לא די בדרישה כללית ש"החייב יצמצם את הוצאותיו ויגדיל את הכנסותיו", אם רואים לנכון הרשמים לסטות סטייה של ממש מבקשת החייב בהחלטתם בדבר צו התשלומים שהם משיתים עליו,ראוי ונכון שיפרטו מדוע בדיוק הם דוחים את הבקשה ככל שהיא נוגעת לגובה הצו ומדוע בדיוק הם מתנים את ההכרזה בתשלום גבוה יחסית. כך נוהגת כל ערכאה שיפוטית הבוחנת עובדות וטענות שלא על דרך הפשרה וכך גם ניתן יהיה להבין מדוע נפסק מה שנפסק ומדוע לא התקבלה טענה משפטית או עובדתית של החייב,כך גם תוכלנה ערכאות הערעור לבחון נכון יותר את ההחלטה.

יובהר,אין שום בעיה שרשם ההוצל"פ ידחה טענה או ראיה או הערכה שהביא בפניו החייב,שיקול הדעת הוא של הרשם,כל שיש הוא לנמק ולבסס את אותה החלטת דחייה,להציע תחשיב אפשרי וריאלי לביסוס צו התשלומים ולהצביע על מקור (משפטי ועובדתי) של התניית ההכרזה בתשלום סכום ראשוני גבוה מצו התשלומים.

יש לתת לחייב (גם כזה שעובר להכרזה "חטא" באי תשלום) הזדמנות להיכנס למסלול של תשלום סדיר ועקבי בהתאם ליכולתו ולא לסכל את התהליך מתחילתו,כשלחייב אין מה "להפסיד",הזוכה אינו "מרוויח".

יש לזכור כי אם הזוכה סבור שצו התשלומים נמוך מדי ואם הוא סבור שבידו היכולת להראות שהחייב יכול לשלם יותר ממה שביקש או ממה שנפסק,פתוחה בפניו הדרך לפעול וככלל עדיף להכביד על החייב לאחר שהוכח שיש לו יכולת מאשר להכביד עליו ללא הוכחה שכזו.

כמובן שעל פניו יש מקרים רבים של חייבים בעלי יכולת שמגישים בקשות המעידות על "מסכנות" ולכן צוין עוד הרישא שקשה היא עבודת רשמי ההוצל"פ ברם הצורך לברר עובדות ולהכריע בטענות בהתאם לנתוניו הפרטניים של כל תיק ותיק היא תמצית העבודה השיפוטית.

ולבקשת רשות הערעור שבפני:

עמדתי היא כי בתיקים שכאלו אין טעם אמיתי לבקש תגובת זוכים פעם אחר פעם,להטריחם ולבסוף לקיים דיון עם חקירות,סיכומים וכיו"ב. אמנם זוהי דרך המלך אבל מוצע ליעלה תוך שמירה על זכות המשיבים/הזוכים לבקש ביטול פסק דין זה והליכה במסלול הרגיל,ספק אם כך יקרה נוכח שיקולי עלות תועלת של כל המעורבים ונוכח האפשרות המעשית לשינוי פסק דין זה בדרך של חקירת יכולת בהוצל"פ.

המערער יליד 1984,רווק ומשתכר פחות משכר מינימום וכ-3300 ₪ לחודש וגר עם אימו. שכרו מעוקל נכון להיום ובידיו נותר סך של כ-1700 ₪ כשמסכום זה אמור לשלם המערער החזר הלוואה בסך 1000 ₪ לחודש וכן לשלם בעבור תרופות,נסיעות,כלכלה ומחצית מהוצאות הבית כך שלטענתו לא נותרת בידיו יתרה נוספת.

נראה כי המערער מבקש להסדיר את חובותיו ובקשתו כנה.